כמה תמונות באמת צריך למודעת דירה?

רוב המודעות נופלות באחד משני קצוות: שמונה תמונות שלא מספיקות כדי להבין את הדירה, או ארבעים תמונות שבהן אותו סלון מופיע משש זוויות. שתיהן פוגעות, ומסיבות הפוכות.

המספר תלוי בגודל, לא בתקציב

דירת שלושה חדרים לא צריכה ארבעים תמונות. אין לה ארבעים דברים להראות. בית פרטי עם חצר וקומה שנייה כן.

הכלל הפשוט: כל חלל מקבל תמונה אחת רחבה שמראה אותו במלואו, ועוד אחת רק אם יש בו פרט שבאמת שווה מבט — מטבח מיוחד, נוף מהחלון, מרפסת.

עד 70 מטר: 15 עד 20 תמונות. 70 עד 140: 25 עד 35. 140 עד 280: 40 עד 55. מעל זה, לפי הנכס.

למה מעט מדי מפסיד

אדם שמחפש דירה עובר על עשרות מודעות. מודעה עם שמונה תמונות משאירה אותו עם שאלות: איך נראה חדר השינה השני? יש ממ"ד? מה רואים מהמרפסת?

שאלה פתוחה היא סיבה להמשיך לגלול. הוא לא יתקשר כדי לברר — הוא פשוט יעבור לנכס הבא, שם התמונות עונות.

למה יותר מדי גם מפסיד

ארבעים תמונות של דירת שלושה חדרים אומרות שחזרתי על עצמי. הצופה מתחיל לדלג, ומרגע שהוא מדלג הוא מפספס גם את התמונות הטובות.

יש גם אפקט פחות ברור: כשכל פינה מצולמת, הדירה נראית קטנה יותר. עודף תמונות מפרק חלל אחד שלם להרבה חתיכות קטנות.

מה שחשוב יותר מהכמות

הסדר. התמונה הראשונה קובעת אם ילחצו בכלל, ולכן היא צריכה להיות החזקה ביותר — לרוב הסלון או החזית, לא המסדרון.

ואחריה, סדר שמתאר הליכה בדירה: כניסה, סלון, מטבח, חדרים, שירותים, מרפסת. אדם שרואה את התמונות בסדר שבו היה מהלך בדירה מבין אותה בלי לחשוב.